כיום שאני כבר אחרי, שסיימתי לעבוד על פרויקט הגמר שלי, אני מרגישה שעברתי תהליך עם עצמי.
נכנסתי לפרויקט עם מטרה אחת, המטרה של לרצות את עצמי ולהיות גאה בעבודות שלי.
מאחר שעבודת הגמר הזו היא עבודה אישית לחלוטין, נאלצתי למלא את כלל התפקידים, מה שהקל עלי ועל המצולמות שלי פעמים רבות, מכיוון שאלו היו צילומים כפים ואינטימיים.
היום במבט לאחור על הפרויקט אני מרגישה שהצלחתי להגיע לתוצר שרציתי.
נכנסתי לפרויקט עם רעיון כללי לאיך שאני רוצה שהוא יראה אך לא הגעתי ממוקדת מספיק ולאט לאט, מצאתי את השפה הצילומית שלי ואת הרעיון אליו אני חותרת להגיע ולהציג.
לפני כל סשן צילומים, השקעתי מחשבה רבה על התאורה, השעות יום, הבקשות שלי ועל הדינמיקה שאותה אני רוצה לייצר במהלך היום צילומים.
העבודה העצמאית והמחייבת מאוד הלחיצה אותי.
העובדה שבה אני צריכה לעמוד בלוח הזמנים, להיות מרוצה מהתוצרים שלי ולדעת לאן אני מתקדמת, אלו שגרמו לי לקושי רב.
הקושי הזה של הגאווה העצמית, הרעיון של להגיד בכל רם ולצעוק את זה, שאלו הן העבודות שלי, היה לי קשה מאוד ואפילו גרם לי לנקודות שבר רבות.
לפני כל סט הייתי יושבת וחושבת מה הבד שאותו אני רוצה לצלם עם הדוגמנית שלי, איך הוא יתחבר לרקע ולרעיון שאותו אני רוצה להעביר.
מתחילת כיתה זו, כיתה י"ב ידעתי שאני את הפרויקט גמר שלי אצלם בחוץ בתאורה טבעית שזו התאורה המועדפת עליי ולא בסטודיו.
העבודה בסטודיו הלחיצה אותי בהתחלה.
אך כאשר היו לנו תרגילים במשך השנה ובהם בחרתי לצלם בסטודיו הבנתי עד כמה זה 'כיף' עד כמה זה כלל לא מפחיד
אך בתקופה זו הפרויקט גמר שלי התחיל להתהוות ולא רציתי לשנות אותו לכן השלמתי עוד ארבע תמונות סטודיו בנוסף לפרויקט הסופי.
לאורך העבודה הרגשתי שאני רוכשת שפה צילומית לפרויקט.
לקחתי השראה רבה מאנגליקה שר וצילומיה אשר עזרו לי לגבש את השפה הצילומית שלי בפרויקט ולחדד את הציפיות שלי מהפרויקט ומעצמי
בסיכומו של דבר, הדרך אותה עברתי הייתה דרך תלולה ולא פשוטה, דרך ארוכה בה רכשתי שפה צילומית, ולמדתי כיצד לעבוד עם מצלמה בצורה נכונה שתחמיא למצולמות שלי.
הפרויקט הזה מאוד משמעותי בשבילי, מכיוון שהתהליך הזה, התהליך שעברתי המהלך השנה, שלהגיע להסכמה שלא הכל מושלם ושמה שאני מדמיינת לא תמיד קורה במציאות.
אני נרגשת מאוד להציג את התוצר הסופי שלי ואני מרגישה שהצלחתי להגיע לתוצר שרציתי.